,

גבולות ושיתוף פעולה

במאמר הקודם הבטחתי לכן עוד כמה כללים שיעזרו להציב גבולות לילדים, לפנינו כמה טיפים שיעזרו להשיג שיתוף פעולה מצד הילדים, גם כשזה פחות נוח להם.

1. ברגע שהילד שלך יבין שאת תעשי כל דבר, כדי שהוא יהיה בטוח, ושכל איסור שלך הוא לטובתו, הוא ישתף פעולה ולא ילך נגדך. אם הגבולות שאת מציבה לו, באים מהרצון שלך לשמור ולהגן עליו, ולא כדי להציק לו או להצר את צעדיו – הוא יקבל את זה. הסבירי לו למה את דורשת שילך לישון מוקדם. למה אסור לו לחצות כביש לבד. וודאִי שהוא מבין כמה את דואגת לשלומו ולבריאות שלו.

2. כשאת מציבה את הגבול הגדירי משהו מדיד. אל תאמרי אני לא מרשה לדבר בקול, כי קול הוא עניין יחסי, אי אפשר למדוד אותו. בגינה זה בסדר להרים את הקול, בבית הכנסת ביום כיפור גם לחישות נשמעות כצעקות.
אסור לזרוק חפצים, הוא גבול שאפשר למדוד ולכן את יכולה להשתמש בו.

3. לילד שלך צריך להיות ברור שכשאת אומרת משהו את מתכוונת לזה. נכון, זו עבודה קשה, תצטרכי לעמוד מאחורי המילה שלך, לזכור לא לטשטש את הגבולות, לא להפר אותה ולהגיב בהתאם כשהכלל מופר.
אבל ברגע שהילד יבין עד כמה את רצינית ובלתי מתפשרת – הוא ייקח גם את המסרים שלך ברצינות.

4. מכירה את האמרה “ברחל בתך הקטנה”? היא תקפה במיוחד בכל מה שקשור לגבולות. זה המקום שלך להסביר להם בדיוק ובמפורט את כל הכללים והאיסורים הכלולים בתוך הגבול שהצבת. התפקיד שלך הוא לוודא שהכל ברור לילד, שאין שטח אפור או בערך. לדוגמא: במקום לומר אני לא מרשה להשאיר בלאגן, הסבירי בדיוק מה צריך לסדר, עד איזו שעה זה צריך להיות מסודר ואיפה להניח את הדברים. עד לפרטים הכי קטנים.

כשזה מגיע לכל מה שקשור בבטיחות ובביטחון של ילדייך הנה הכלל הכי חשוב: ילד חייב להבין בדיוק על איזה גבול את מדברת, במיוחד כשזה נוגע לביטחון שלו. הסבירי לו בפרטי פרטים איפה אסור ללכת לבד – במקומות חשוכים או מבודדים. אלו דברים שנעשים על ידי מבוגרים סביבו הם לא בסדר. כשאת מדברת על מגע שהוא לא נוח, לא כל ילד יבין את הכוונה, וכמה שזה לא נעים, תצטרכי להסביר לו אלו מקומות בגוף שלנו פרטיים ומה הוא צריך לעשות כשאדם אחר מתקרב למקומות הללו.

ביטחון וגבולות

ואם כבר נגענו בנושא הביטחון של הילדים שלך, הרבה שואלות מה הקשר לגבולות? אספר סיפור המבהיר בצורה חד משמעית את הקשר. מסר חד וברור לכל אמא שיודעת שיש לה בעיה עם גבולות.

סיפרה לי מכרה שהיא דיברה עם הילדים שלה כמה וכמה פעמים והסבירה להם כמה מסוכן ואסור לדבר עם זרים. יום אחד כששלחה אותם ליעד מסוים כמה דקות לפניה, יצאה מהבית וגילתה שהם עומדים ומשוחחים עם אדם זר. הם סיפרו לה שאותו אדם שאל אותם מי הם ואיפה הם גרים ואפילו נתן להם סוכריה!
כששאלתי איך היא הגיבה לסיטואציה היא סיפרה שהסבירה להם שוב כמה זה חמור. וכאן טמון ההבדל!
היא הסבירה, שוב. היא לא צעקה, היא לא הראתה להם כמה העניין קריטי מבחינתה, כמה הוא בנפשה, היא פשוט הסבירה, במקום להגיב בצורה חריפה במיוחד!
כאמא, אין דבר שחשוב לך יותר מהביטחון של הילדים שלך, ולכן זה הזמן לקחת את כל הכללים עליהם דיברנו ולחדד אותם בכל מה שקשור לנושא.

לסיום, כמה דברים שחשוב לך, בתור אמא המשפיעה העיקרית על הילד, לדעת וליישם, עוד לפני שאת פונה לילד שלך:
1. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לתת מינון נכון לתגובה הרגשית. דיברנו על ההשפעה הרבה של התגובה הרגשית  שלנו על הילד, מצד שני, אם תראי לילד שהסיטואציה שמספר לך מפחיד או מלחיץ אותך, הוא יחוש באי נוחות להמשיך ולשתף אותך, יעדיף להסתיר ממך דברים ולא להדאיג אותך. וזה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה. הראי לילד שלך שאת יציבה, חזקה ויציבה ושהוא יכול לספר לך כל דבר, גם אם בתוך הלב פנימה את גועשת.

2. לא משנה מה הגיל של הילד, אחד התפקידים שלך, כהורה, הוא לדעת בכל זמן ובכל רגע איפה נמצא הילד שלך ומי נמצא איתו שם. מתי הוא יוצא ומתי הוא אמור לחזור, וצריכה להיות לך דרך לתקשר איתו. ברגע שהכלל הברור מאוד הזה מטשטש, קל יותר לילדים להגיע למקומות בהם הם לא אמורים להיות.

3. נכון שאנחנו מחנכות אותם מגיל ינקות לעזרה לזולת ול”ואהבת לרעך כמוך” אבל כשזה נוגע לזרים, צריך להיות ברור מאוד לך ולילדך, שהבטיחות של הילדים שלך בא  לפני החינוך לעזרה. וכשאדם זר מבקש עזרה מילד – הילד חייב לדעת שלא עוזרים לו, להפך! מתרחקים ממנו. חסד מתחיל בבית והוא גם מסתיים שם – במיוחד עבור ילדים.