,

גבולות – זה לא ברור מאליו

הרבה אימהות מגיעות אלי ומספרות לי שהן מתקשות בהצבת גבולות.
“איך עושים את זה”? הן שואלות, “איך אני מצליחה לגרום לילד שלי להקשיב כבר בפעם הראשונה כשאני מבקשת או אומרת משהו? למה אני צריכה להתחנן ולבקש ולהזהיר ולכעוס כדי שלא יקומו מהשולחן באמצע הארוחה, יכנסו למקלחת, או יפסיקו להרביץ? מה אני עושה לא נכון?”
התשובה די פשוטה. את לא יודעת להציב גבולות!

מעבירים את מסר נכון

עובדה – הילד שלך יודע שלא שותים כוס חלב כשאוכלים שניצל. פשוט כי זה אסור!
הוא יודע שלא מכניסים חפצים לתוך שקע חשמל. פשוט כי זה מסוכן!
הוא יודע שלא חוצים כביש בלי מבוגר! (עם סימן הקריאה שכבר נמצא אצלו בראש בכל פעם שהוא חושב על זה).
איך את הדברים הללו הוא יודע בוודאות שכזו? איך הצלחת להבהיר לו אותם ולהביא אותו למצב שמבחינתו אין שום אפשרות אחרת?
הכל מתחיל אצלך בראש. כן! ההבדל הוא לא אצל הילדים אלא אצלך!
ואסביר.
כשאת מחנכת את הילד שלך למשהו מסוים שמבחינתך הוא ‘ייהרג ואל יעבור’, את מעבירה בדיוק את המסר הזה, שאת הדבר הזה פשוט אסור לעשות. ואין שום דיון או הקלות בעניין.
וכשהוא, בטעות או בכוונה, עושה אחרת, את מיד מבהירה לו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שזה אסור בתכלית האיסור.
דמייני לעצמך סיטואציה: הילד שלך מתפרץ לכביש. מה את עושה?
הדבר הראשון והאינסטינקטיבי שכל אמא עושה הוא לצעוק, פשוט לצעוק. זה כל כך מסוכן, וכל כך מסעיר ומלחיץ אותנו, שהילד מבחינתו מבין שאם אמא מגיבה בצורה כל כך עוצמתית כנראה שזה באמת משהו שלא עושים! בזכות התגובה הכל כך ברורה שלנו, המסר נקלט אצל הילד.
ומה קורה בסיטואציות אחרות, בהן את מרגישה שאת לא מצליחה להציב להם גבולות? יכול להיות שאת מתעצבנת, אולי את ממש כועסת, אך צורת התגובה שלך רגועה יותר. אולי את קצת מרימה את הקול. אך האם את יכולה להשוות את כל אלו למסר הברור ששידרת לילדים כשהם רצו לכביש? לאמצעים הבלתי מתפשרים שאת נוקטת בכל פעם שהם עושים משהו שמבחינתך הם ממש לא אופציה?
ברור שלא. ובדיוק בגלל זה, הרושם שמתקבל אצל הילדים שלך לגבי גודל האיסור, הוא נמוך הרבה יותר.

הצבת גבולות מתחילה אצלינו

מה אנחנו לומדות מכאן? הצבת גבולות מתחילה מאיתנו. להלן שני דברים שחשוב ליישם ולהקפיד עליהם:
1. בהירות, בהירות, בהירות!
לפני שאת מבהירה לילדים מה אסור ומה מותר, חשוב שהדברים יהיו ברורים  בראש ובראשונה – לך. תדעי מה חשוב כדי שתעמדי על שלך, בלי להתפשר ובלי לוותר. וכשיהיה לך ברור שמבחינתך ההתנהגות הזאת פשוט לא אופציה יותר –  המסר עובר לילד.
ויותר מזה, כשיהיה לך ברור באיזו דרך את עומדת לאכוף את הגבול הזה, מה תעשי במידה שהילד שלך ינסה לחצות את הגבול, כדי להיות בטוחה שזו הפעם הראשונה וגם האחרונה.

2. עקביות והתמדה.
אם הצבת גבול, וודאי שהכוונה שלך אמיתית וכנה.
לדוגמא: הבהרת לילד שלך שאת רוצה שהוא יחזור הביתה עד 6? אל תגידי לעצמך בלב ‘גם 6:30 זה לא נורא’. כי מה שאת אומרת לעצמך בשקט, הילד שומע בקול. מסרים כפולים ממש לא עובדים. ולכן – לפני שאת אומרת משהו וודאי שאת באמת מתכוונת לזה, כי אם לא – אז המסר שאת מעבירה לילד (בצורה הלא מילולית), הוא שאת לא באמת רצינית.
שני הכללים האלו יוודאו שכשאת מציבה גבול, הילד יפנים את זה ויקבל אותו כמו שהוא.

עוד על גבולות, במאמר הבא.