,

וכל זה אינו שווה לי

אפשר ללמוד כ”כ הרבה מהמגילה. עבורנו התנ”ך אינו רק ספר היסטוריה, אלא מתווה דרך השקפה, דרך חיים, דרך התנהגות. אשרינו ומה טוב חלקנו!
הפעם אתייחס למשפט המפורסם שהמן אומר: ‘וכל זה אינו שווה לי’. לא שווה לי שאני משנה למלך, לא שווה לי כל העושר והכבוד שיש לי, לא שווה לי אשתי, ילדי, משפחתי, לא שווה לי שכוווווולם משתחווים לי – כל עוד מרדכי היהודי, אדם אחד (!) – אינו משתחווה. נשמע הגיוני? ממש לא! נשמע מוכר? דווקא כן…
בשפת האימון אנחנו קוראים לזה או הכל או כלום.

דוגמאות להמחשה

• המיילים המצטברים בתיבת דואר הנכנס שלי, מחכים לתשובה, אני מנסה להתעלם מהם (וככל שאני מתעקשת להתעלם מהם יותר – כן ירבה וכן יפרוץ). מתעלמת, כי אני יודעת שייקח לי לפחות שעה, אם לא יותר, לתת את ההתייחסות הנדרשת –וכשיש לי רק עשר דקות. אעדיף בינתיים אשתה לי כוס קפה.
• קלינאי התקשורת של בתי נתנה לנו תרגילים לעשות חמש פעמים ביום, בכל יום במשך השבוע הקרוב. אתמול היה לי יום מאוד עמוס. ידעתי שלא אספיק לתרגל חמש פעמים. אבל למה לא תרגלתי פעם אחת כאשר כן היה לי זמן? כי אמרתי לעצמי אם זה רק פעם אחת אז זה לא שווה! והיום אני אומרת – אם לא עשיתי אתמול, אז מה שווה שאעשה היום?
נשמע לכן מוכר?

אם כבר אז כבר

אותה הגברת בשינוי האדרת שמאיימת לחסל אותנו כליל – זה מחלת ה’אם כבר אז כבר’.
אם אני כבר פותחת המחשב, אז כבר גם אבדוק את מיילים, גם אכתוב את העבודה שמחכה לי כבר הרבה זמן, וגם אכין את ההרצאה לשבוע הבא.
אם כבר יצאתי עם הילדים לגאולה לקנות תחפושות, אז אקנה כבר כל מיני דברים שצריכים לבית; סטוק גרביונים לכל הבנות שיספיק עד אחרי פסח, מתנה לחתונת השכנה ובדרך גם אקפוץ ברחוב ליד לבקר מישהי. ביקור שאני מחכה לו כבר הרבה זמן. אם אני כבר מבשלת לשבת, אז אבשל גם לפורים ולשבת הצמודה לה, ולשבע ברכות המשותפת לחתונת הבת של הרב של הבית כנסת.
אנחנו לוקחות על עצמנו משימות שלא ממש ריאליות. והמחיר שאנחנו משלמות – בהתאם.
מכאן, הלקח הגדול: הצעד הקטן הוא המביא לשנוי הגדול. פעולה לפעולה מצטרפת, דקה לדקה מצטברת, ועדיף לעשות קצת או חלק, מאשר לא לעשות בכלל.
במשך היממה האחרונה בלבד, כמה דברים החלטת אפילו לא להתחיל, כי לא ידעת אם תספיקי לסיים? על כמה דברים וויתרת בשבוע האחרון, כי חששת שלא יהיה מושלם? מכמה הזדמנויות התחמקת, מפחד שלא תצליחי?

אני מזמינה אותך עכשיו, לחשוב על משהו שאת יודעת שחשוב לך לעשות או לטפל בו, ולא עשית כי “מה זה שווה אם אספיק/אצליח רק קצת”, ולהתחיל את הצעד הקטן. כי הצעדים הקטנים הם המביאים לשינויים הגדולים!